שלוש שיחות עם אבא שותק

אבא שותק
במונית ישנה עם נהג פולני לשרץ
אבא שותק
אני שואל
אבא נער בן שמונה עשרה, בהמולה בככר למול הכנסיה.
עוד כשהיו במסתור היה נחוש בהחלטתו
אם אמא תופנה להולכים למוות יתייצב לצידה
אבא שותק את רגשות האשם שלא עמד בדיבורו
המונית מקרבת אותנו למקום ההוא

אבא שותק
יושב על ספסל עץ בבית קברות
אבא שותק
אני שואל
אבא בן שבע עשרה הגרמנים לקחו אותם
הוא חזר לשרץ. אבא לא. היתה זו הפעם האחרונה בה ראה אותו
אני לא זוכר איך נראה אבא שלי אני מתאמץ ומשתדל ולא עולה לי
שום תמונה
אני מקשיב

אבא שותק
יושב ליד פסי הרכבת
אבא שותק
אני שואל
אבא בן עשרים חולם עם עצמו
והיה ואצליח להשאר בחיים
אחזור לכאן אעלה לעמדת השמירה
בכניסה למחנה בירקנאו ליד אושוויץ
אני מציע בוא נעלה
אבא שותק
לנו אין כוח.

27.2.14

* * *

שירים לזכרו של דודי חיים יודקביץ'

כעסתי
כשהגרמני אמר לכלבו
"אדם תפוס את הכלב!"
כלומר אותי.

ערב, אני בן עשר
חומק מהצריף החוצה
לגנוב לי אוכל
הכלב נבח ושוחרר
"מנטש חפט דם הונט!"
לתפוס אותי
את השבוי.

הכלב אומן לקחת
מאתנו חתיכות בשר
ולמשוך.

לא ממני!

במקום מחבואי לקחתי
אבן
הכיתי אותו בראש וחיסלתי
אותו.

אחר התגנבתי
בזריזות
חזרה לצריף

הגרמנים הוציאו
את כולם לחצר
בחצות

מי הרג את הכלב?
זעקו ואיימו.

אני האדם
אני עשיתי זאת
אני שתקתי

זה לא בסדר
שבגללי סבלו
כל היהודים.

* * *

עשיתי משהו
לא זוכר
מה

כן זוכר
ילד
בן אחת עשרה
על ברכיו

קנה אקדח
קר
צמוד לרקתו

זהו!
הפעם הכל
נגמר…

הגיון גרמני:
"חבל על כדור,
הרי הוא ימות
בעבודת פרך".